מצווה – או, אין דבר העומד בפני הרצון

היידר ידידי, היה בהליך גירושין מאשתו.

ידעתי שאיש מבני הזוג לא ירווה נחת מסוף כזה לחיי הנישואין, ובמיוחד לא הילדים.

 

היידר היה איש ידוע, ואהוב על הבריות. אנשים רבים ניסו להביא שלום בית, ביניהם  מכובדי העיר קסר שירין  Qasr-e Shirin, אך כולם העלו חרס בידיהם. מסמך הגט היה מוכן לחתימה על ידי השייח באק'ר ק'ראווי השיעי, אחד השייחים המוכרים והידועים בעיר.

 

שלמות המשפחה הייתה אצלי  ועודנה, עניין חשוב ומשמעותי. היה זה בשבילי אתגר לנסות לאחות את הקרע. האמנתי ביכולתי והייתי נחוש להצליח. היכרותי רבת השנים עם בני הזוג, בהחלט עמדה לזכותי בניסיון הסיוע. החלטתי לעשות מעשה ולהתערב על מנת למנוע את פירוק המשפחה. 

באחד הערבים קבעתי פגישה עם ידידי במסעדת פרגיות על האש, "ג'וג'ה קבאבי כרים", וישבנו לשיחה אינטימית בשולחן מרוחק מהסועדים. השיחה נמשכה עד השעה שתיים לפנות בוקר, ולבסוף הצלחתי לשכנעו לחזור בו מהחלטתו להתגרש.

בבוקר, למחרת, התפשטה השמועה. אנשים ומכובדי העיר הגיעו לברך אותי על המעשה והמצווה הגדולה הזו. "יהודי, עשית מעשה של חסד"! השייח, באק'ר ק'ראווי, שהיה ידוע כשונא יהודים, פנה אליי במאור פנים, שלא כדרכו.

התמלאתי תחושת גאווה שהצלחתי בשליחותי להביא לאיחוד המשפחה, הן כאדם והן כחבר.

לאחר יומיים אשתו הגיעה לחנות שלי על מנת להודות לי, וכמחווה של מעשה טוב הכריזה, "מעתה אתה אחי".

 

למרות הידידות רבת השנים עם היידר ומשפחתו, הקשר לא נשמר בשל המצב באיראן והחשש מפני השלטונות.