חכמת הריפוי באמון ובאמונה

חכמת הריפוי באמון ובאמונה

מאת: סמדר ויצמן - סיפורולוגית, כותבת סיפורי חיים

טיפול רפואי ותרופות
 
השמועה עשתה לה כנפיים בכל האזור. יש יהודי בחריה (Haryah, סמוכה ל-Dar-Sa'id . נמצאת בתווך בין צנעה לעדן) שמפליא בריפוי חולים.
אבי עשה זאת לשם שמים ולא לקח תשלום על הטיפול שנתן.  בתחום בעיות המעיים אבי לא עסק. אחת מאחיותיו הייתה מומחית בזה. כל אחת  מחמש אחיותיו  "התמחתה" באזור אחר של הגוף והמחלות האופייניות לאיבר.
לא פעם התבוננתי בו בעת שהיה "מרפא". כוס השמן עמדה במרכז עליה היה אבא לוחש את לחישותיו. אחר כך היה מוסר אותה לחולה. האחרון היה מחזיק בה ללא שום דיבור. אבא אסר עליו לפצות פה. עד שהמחלה הייתה יוצאת מגופו. לעיתים היה מורה לחולה לשתות את השמן לשם רפוי איבר פנימי.
לעיתים היה החולה מתייצב בביתנו ומספר על מחלתו. אבא היה מכין  קערת גחלים לוהטות או מבקש מאימא להכין. היה אוסף שבעה כדורי מלח, לוקח אותם בידו השמאלית ולאחר תפילה חרישית  כנגד השטן היה לוחש "תצא עין הרע מאוזניך ומעיניך", סובב את ראשו שבע פעמים כנגד שבעה כדורי מלח, ואמר "בשם אלוהים", פונה אל החולה שישב על כיסא, סובב את ידו סביב ראשו של החולה כשהוא ממלמל "אתה החולה תסור ממך המחלה או עין הרע מעיניך, אוזניך, מאפך ,מציפורני הידיים, הרגלים ומכל מקום בגוף". לאחר מכן היה יורק לתוך כדורי המלח וביקש מהנוכחים לעשות כמותו. אז זרק את הכדורים לתוך קערת הגחלים. רעשים ופצפוצים נשמעו מתוך הקערה. כך הוסרה הקללה ועין הרע מהחולה והוא חזר להיות בריא. אכן ממש כך. רפואה לא קונבנציונלית.
חלק מהריפוי היה בלחישות לעיתים של פסוקים מהקבלה, מתהילים או מספר הזוהר. אבי עסק בתחום כאבי ראש, כאבי שיניים ועוד.
 
התפתלתי מכאבי בטן. "אולי הילד אכל דבר מה לא טוב" אמרה אימא ורכנה עלי ובעיניה מבט דואג.
"נזעיק את הדודה ברכה" הציע אבא.
שכבתי על גבי. הדודה מרחה שמן על הבטן עיסתה אותה כמה דקות, בעדינות, ואז החליטה לעבור לטיפול הבא. לשם כך הכינו גחלים לוהטות בתוכם מברג עם ראש עגול ולאחר שהאדים החלה בדיקור הבטן. הכוויות נותרו על עורי אדומות, צורבות והכאיבו לי ביותר. כל כוויה גרמה לכך שפלטתי אנחה או צעקה. אבל אל דאגה ידי ורגלי היו כפותות ולא יכולתי לזוז ולעשות דבר. על בטני היו כשלושים כוויות, ועתה החלה הדודה לטפל בפצעים עד שהגלידו. כוויות אלה נעשו גם למי שסבל מכאבי ראש. הכוויות כמובן נעשו בראש. מי שסבל מבעיות בחוליות הצוואר, נעשו הכוויות בצווארו. הפלא ופלא זה הביא מזור לסובלים. היו גם דרכים אחרות לרפוי. מסתבר שתרופות סבתא היו יעילות למרות שנראו לפעמים כשיטות פרימיטיביות ואגרסיביות.
באין רופאים ותרופות וגם לא בתי חולים וקופות חולים,  אנשים נאלצו ללמוד שיטות אחרות ובתוכן שימוש בצמחי מרפא.
סודות הרפוי עברו מדור לדור.
 
בפתח הבית הופיעה אישה ערביה אוחזת בידו של בנה שעורו היה מכוסה מכף רגל ועד ראש בפצעים שנראו ככוויות קטנות וחלק מהן היה פתוח  ונוזל ניגר מהן. הייתה זאת מחלת אבעבועות שחורות. נראה היה על פניו של הילד כי סבל סבל רב.
"יא סידי" פנתה לאבי, "שמעתי עליך ניסים ונפלאות אנא רפא את בני". מבט של תחינה היה בעיניה.
"המתיני בבקשה". מיד ניגש אבי ובזריזות להכין את התרופה.
"הושיבי את הילד על הכיסא והפשיטי את בגדיו", פקד על האישה.
הוא לקח את הדלי בו נאספו מי הניקוטין (של הנרגילות), הפך את הדלי ויצק אותו על גופו של הילד.
כעבור כמה ימים האישה חזרה.
"הילד נרפה יא סאלם. אלללה יסלמך (אלוהים ישמור אותך)".
היא הושיטה לאבא תשורה נאה. הוא לא דרש תשלום עבור הרפוי.