אודיסאה של חסד והצלה
מאת: סמדר ויצמן - סיפורולוגית, כותבת סיפורי חיים
יצא לאור הספר "אודיסאה של חסד והצלה"
סיפור חייו של אלכסנדר ארנון.
וכך מתחיל הספר:
עטוף קיבלה אותי האם המאמצת לידיה. הייתי בן חודש.
"ולריה שמרי עליו, מקווים שנחזור במהרה. אנו הולכים למקום האיסוף לפי הוראה של הגרמנים. בינתיים טפלי בו את". אימא מסרה אותי לידי אמי המאמצת ולריה (Waleria), בזהירות, מוסרת אוצר היקר לה מכל.
"אשמור עליו ואטפל בו, אבל אולי גם אתם תישארו, אל תלכו. האם מישהו ירגיש שלא הגעתם?" הציעה ולריה ללא היסוס. היא הכירה את הורי ואת אחי.
ולריה התפעלה מיופיו של אלכס התינוק, בנו של רופא השיניים, אצלו נהגה לקבל טיפול מסור וטוב.
כאשר ראתה את התינוק המופלא שנולד נמשכה אליו לשעשע אותו.
"תדיאוש" (Tadeusz) אמרה לבעלה "תראה איזה תינוק מתוק", אימצה אותי אל חיקה, ובעלה נענה בשתיקה שבהסכמה.
וכך נשארתי עמה וניצלתי.
"אנחנו נלך יחד עם ירז'יק (אחי הבכור), כנראה ישחררו אותנו כעבור מספר ימים, אלא מה יעשו אתנו?" ענו הורי בבטחה.
ואבא הוסיף עוד "אני גם יודע גרמנית זה יכול לעזור לי, יש לי שפה איתם".
העיפו מבט אחרון בתינוק הרך והלכו.
התכנסתי בזרועותיה של אמי המאמצת שאימצה אותי לליבה, ולא ידעה כשם שהורי לא ידעו שהייתה זו הפעם האחרונה שראו אותי.
– – – – – – – – – – – – – – – – – –
אלכסנדר ארנון נולד כאלכס קלבר, חודש לפני שהנאצים פלשו לברית המועצות ולכל השטחים תחת שליטתה במבצע ברברוסה.
הוריו נרצחו זמן קצר לאחר מכן והוא נותר בידיה של משפחה נוצרית, אשר גדלה אותו באהבה רבה כבנם, ושמו החדש היה לשק פאריבק.
במשך כל זמן המלחמה ולאחריה עד היותו כבן שש לערך, לא ידע שהוא ילד מאומץ ויהודי. בתקופה שלאחר השואה, שבה החלו לחפש אחר ילדים יהודים שנותרו בידי נוצרים, הגיעו גם אליו.
הוא נלקח מתוך משפחתו החמה והאוהבת ונשלח לבית ילדים בקרקוב.
כעבור עשר שנים עלה לישראל (עליית גומולקה) ונקלט יחד עם קבוצת ילדים בקיבוץ נווה איתן.
– – – – – – – – – – – – – – – – – –
לאמי ואבי – ולריה ותדיאוש
האדם שבאופיו נתינה יודע שהיא תכונה יפה, ואפילו לא כל כך נדירה.
בנתינה ללא ציפייה לתועלת או תמורה, הנהנה בין השניים הוא דווקא הנותן.
הוא קוטף את פירות ההנאה המרובה, כאשר רואה את המקבל בהתפתחות וצמיחה.
אבל הנתינה שבה הנותן מסתכן ומסכן את חייו וחיי יקיריו, נתינה זו היא מעבר לטוב לב גרידא, היא סמל להקרבה אין קץ, אנושיות ואהבה.
היא תכונה אלוהית אין סופית. נעשית בידי האנשים שהם שליחי אלוהים.
לרוב אנו לא מודעים שאי שם בינינו סובבים שליחים קדושים.
הספר מוקדש לזכרם של תדיאוש וולריה פאריבק, מציליי ומצילי יהודים נוספים מגיהינום השואה, שבזכותם זכינו לחיים.
אלכסנדר ארנון, 2013
– – – – – – – – – – – – – – – – – – –