השקת הספר "אודיסאה של חסד והצלה"
מאת: סמדר ויצמן - סיפורולוגית, כותבת סיפורי חיים
האורחים החלו להתאסף. קריאות שמחה, חיבוקים ונשיקות. אנשים ששו להיפגש והפעם היה זה לכבוד סיפור חייו של אלכס ארנון.
התכנסנו בבית קפה על הכרמל באזור סטלה מאריס, ליד הכנסייה והמנזר בנוף הצופה אל הים, בשעת בין הערביים, כשהשמש לפני שקיעתה ככדור אש ענק בשמיים.
רוח נעימה נשבה ואנחנו חגגנו את "הולדת" ספרו של אלכס.
במקום נכחו כחמישים איש, ביניהם עדה חברתו, בניו ונכדו, מכרים, חברים ו"ילדי קרקוב" שהתייצבו במקום.
נישאו דברים. אלכס הסביר מהי מטרת כתיבת הספר, הודה לכל הקרואים שטרחו והגיעו ולעדה שבזכותה כתיבת הספר יצאה לפועל.
עדה גם היא ברכה והסבירה את חשיבות כתיבת סיפור החיים המיוחד.
אף אני, שכתבתי את הספר, הסברתי "איך ספר נולד" – איך הגעתי לכתיבתו ומה חשיבותו של ספר זה גם לזיכרון הלאומי.
לאחר מכן נשאו דברים חבריו של אלכס.
כמובן שגם כיבוד לא היה חסר.
האווירה הייתה נעימה ומיוחדת, והאירוע מומלץ בסיומו של כל ספר.
דברי בכנס השקת הספר "אודיסאה של חסד והצלה"
אלכס, עדה, אורחים יקרים שלום לכולכם!
היום אני נרגשת כמו אם המציגה את התינוק שנולד לה וחוגגת את לידתו. ההיריון ארך יותר מתשעה חודשים. כמו ששרים בשיר: איך שיר (סיפור) נולד, בהתחלה זה כואב אחר כך כולם שמחים…
את עדה פגשתי במועדון הגמלאים, כשספרתי על תהליך כתיבת סיפורי חיים. הסברתי מה אני עושה ומדוע זה חשוב. הוספתי גם כמה קטעי חיים מעניינים של מספרים אחרים.
עדה הפנתה אותי לאלכס. בפגישה הראשונה במרכז חורב פגשתי אדם גבוה, נאה ורק אחר כך גיליתי איזה סיפור מדהים וכואב מסתתר אצלו.
התחלנו לעבוד על הספר והתוצאה כאן לפניכם.
יש לנו צורך, מתוך סקרנות ורצון, לדעת מה הם השורשים המשפחתיים. בפרפרזה על דברי יגאל אלון: עם שאין לו עבר – עתידו מעורפל. גם בתנ"כ יש פסוקים על הצורך להעביר הלאה את הסיפורים: "דור לדור יביע אומר …". "והגדת לבנך".
במחקרים שנעשו בארה"ב מתברר שילדים המכירים את סיפורי המשפחה ועברה, הם יותר בטוחים בעצמם ומתמודדים טוב יותר עם קשיים ובעיות. תשאלו מה הקשר בין הידיעה היכן נולדה הסבתא ובאיזה בית ספר למדה, להתמודדות עם קשיים? ובכן הסיפורים הללו מוכיחים לצעירים שיש מאחוריהם בני משפחה שעברו קשיים ולמדו להתמודד אתם. בני משפחה עליהם אפשר לסמוך בעת צרה. המסר הנכון ביותר שיכולה המשפחה להעביר הוא "היו לנו קשיים, אבל התמודדנו והתגברנו, התלכדנו ומצאנו ביחד פתרונות. כמובן גם ברגעים הטובים והמענגים היה נעים להיות ביחד".
מלבד זאת האדם המספר והמעלה את זיכרונותיו, עובר חוויה וגם תהליך של חשבון נפש. שואל את עצמו, מתחבט, יש לו תהיות, דילמות והשלמה עם העבר.
הסיפור של אלכס מיוחד במינו, יוצא דופן מבין סיפורי השואה הרבים. סיפור כזה לא יישאר בקרבנו אם לא יהיה כתוב. הדורות הבאים חייבים לקרוא, לדעת ולזכור שהישארותו בחיים היא נס בזכות אנשים טובים – ולריה ותדיאוש פאריבק – אצילי נפש שסיכנו חייהם וחיי ילדיהם כדי להציל יהודים, והעניקו לאלכס בית חם ומשפחה אוהבת.
אני מודה לעדה שבאמצעותה נִתנה לי הזכות לכתוב את ספר סיפור חייו של אלכסנדר ארנון.