ילדה ללא קורות חיים

"ברכה'לה", שאלתי, "את מכירה את הילדה בתמונה"?

"היא נראית כמו אחת מהמשפחה", ענתה.

"זו אחותך!פייגה לפני המלחמה אמך, דובה, הייתה נשואה ללייב דנישבסקי ולהם היו שני ילדים. זו הבת, פייגה".

"לא ידעתי שאמי הייתה נשואה למשהו לפני אבי. גם לא שמעתי ממנה אף פעם שהיו לה ילדים.

 

ברכה נולדה בארץ ב-1950, בת יחידה להוריה אברהם ודובה גלאט. זמן מה לאחר לידתה, ירדה המשפחה לאוסטרליה.

בשנת 2011 הגיעו ברכה, בעלה ביל ובתה ליסה לביקורם הראשון בארץ.

רצה הגורל ושנה קודם הביקור, נמצאה בבוידם של צפורה קנטור, בת-דודתי, קופסה ובה תמונות ישנות, ביניהן תמונת בת-דודתי, פייגה דנישבסקי.

 

"תוכל לעשות לי העתק של התמונה"? שאלה.

"קחי את התמונה. זה אכן העתק שהכנתי עבורך".

"מה אתה יכול לספר לי על חייה של אמי לפני המלחמה ובזמן המלחמה"?

"אימא שלי ספרה מעט מאוד. למעשה, כמעט כלום".

"גם אימא שלי לא ספרה", הוסיפה.

"אני יודע שהן עברו ביחד את תקופת השואה בכמה מחנות ריכוז".

 

ידעתי עוד דבר מה שצפורה קנטור ספרה לי, אך לא יכולתי לספר לברכה.

לייב דנישבסקי חמק מהגטו כדי להביא אוכל לדובה ולשני ילדיהם – פייגה ובוריה (בספר על העיר סמורגון, אז בפולין, הוא נקרא ברוקר). הוא נתפס כאשר חזר לגטו, והוצא להורג בו במקום.

באחת האקציות, אספו הנאצים ועוזריהם המקומיים את הילדים. דובה סירבה למסור את ילדיה והנאצים שיסו בה את כלביהם, כך שמעה בת דודתי מפיה של הדודה דובה.

הכלבים נעצו שיניהם בירכיה ובבטנה, והדודה הראתה את הצלקות לצפורה.

"פייגה, הקטנה פרצה בבכי, ובקשה ממני למסור לאחריותה את אחיה הקטן ממנה, והבטיחה כי תשמור עליו".

 

יהי זכרם ברוך.