עולה ופורחת מתוך שברי חייה

עולה ופורחת מתוך שברי חייה

מאת: סמדר ויצמן - סיפורולוגית, כותבת סיפורי חיים

קטע מתוך סיפור חייה של יחיאלה זינו:
 
כתבתי מחזה במסגרת עבודתי כמורה כדי לשלבו בהמחזה על מדינת ישראל לכבוד סיום כיתות ו'.
מחזה המתאר אפיזודה אחת מתוך המאבק בבריטים. מבוסס על סיפור שקרה במציאות. הדמויות הן ממשפחתנו שהייתה מעורבת באירוע.
 
תמונה ראשונה: מִפקדת האצ"ל חיפה. שולחן + כיסא, עששית נפט.
סיומקה מגיע לחדר המפקדה. בודק שאין אחריו מעקב ומתגנב פנימה, מצדיע.
שרגא משיב הצדעה.
סיומקה: קבלתי במורס את ההודעה להגיע דחוף. מה קורה?
שרגא: סיומקה, אתה ודאי יודע שאנחנו צריכים להעביר נשק מה"סליק" שנמצא ב"בוידם" אצלכם בבית, לכיתת הכוננות שעל יד הטכניון בהדר. הם זקוקים לשני אקדחי ברטה באופן דחוף. אתה מסומן כבר על ידי האנגלים, כך שאנחנו לא ממליצים שאתה תעשה זאת. יש לך רעיון איך נבצע את המשימה?
סיומקה: אל תדאג, שרגא. עוד היום העניין יסודר.
שרגא: איך אתה מתכוון לעשות זאת? אתה תחת מעקב צמוד של האנגלים. אין לנו כוונה לסכן אותך. אתה יודע מה העונש הצפוי – תלייה בעכו.
סיומקה: שרגא, סמוך עלי, אין ברירה חייבים להמשיך ולפעול. אנחנו רוצים מדינה או לא רוצים מדינה?
סיומקה מצדיע והולך.
תמונה שניה: בבית של סיומקה – רוחלה שוכבת על המיטה וקוראת ספר.
סיומקה נכנס הביתה. אימא מבשלת במטבח. סיומקה מקיש בדלת ונכנס לחדר של רוחלה.
סיומקה: מה שלומך אחותי הקטנה? איך עבר עלייך היום?
רוחלה: יכול להיות יותר טוב. כל יום בית-ספר, שיעורים, בית-ספר, שיעורים – נמאס לי כבר. אי אפשר ללכת לחברה אחר הצהריים, אימא לא מרשה לי ללכת לבד בגלל הערבים. היא טוענת שמסוכן שילדה בת 10 תסתובב לבד. אני רוצה קצת אקשן, קצת עניין.
סיומקה: רוחלה, אני עומד לשתף אותך במשהו סודי וחשוב מאוד. אך הבטיחי לי שאת שומרת את הדבר בסוד כמוס.
רוחלה: סיומקה אני אומנם בת 10 אבל אתה יכול לסמוך עלי, מה העניין? יש לך חברה חדשה?
סיומקה: רוחלה, את יודעת שאנחנו נלחמים בשלטון האנגלי ורוצים מדינה עצמאית. אני חבר במחתרת האצ"ל ואנחנו מבצעים כל מיני פעולות כדי לסלק את האנגלים מכאן, ולהקים מדינה ובית יהודי.
רוחלה: אוהו… אימא ואבא יודעים על כך?
סיומקה: אבא? חס וחלילה. הוא מתנגד לכך בכל תוקף, ואסר עלי בכלל להתעסק בעניינים האלה. הוא פוחד שהאנגלים יתפסו אותי וישלחו אותי לגרדום כמו שעשו לחברי הלח"י והאצ"ל שנתפסו. אבל אימא, היא יותר אמיצה. היא מבינה את המצב שבו אנחנו נמצאים. מצב שבו האנגלים לא נותנים ליהודים לעלות לארץ כי הם נכנעים ללחץ הערבי. ועולים המגיעים מאירופה – פליטי השואה הנוראה, נתפסים ונשלחים למחנות הסגר בקפריסין. היא אפילו הסכימה שנחביא נשק בעליית הגג – ב"בוידם". קוראים לזה "סליק".
רוחלה: אוהו …
סיומקה: רוחלה, אני צריך את עזרתך.
רוחלה: מה העניין?
סיומקה: צריך להעביר שני אקדחים לכיתת הכוננות שעל יד הטכניון בהדר. אחרי עוקבים האנגלים, והחשש הוא שיתפסו אותי על חם. אך אני חושב שאני אסתכן והעביר את הנשק.
רוחלה: בשום פנים ואופן. אני אעביר את האקדחים. בי לא יחשדו. וגם אם אתפס מה יעשו לילדה בת 10?
סיומקה: בשום אופן לא, אני לא מסכים לסכן אותך.
רוחלה: סיומקה סמוך עלי. אתה תלך במרחק של 10-15 מטר אחריי ותשגיח. גם אם עוקבים אחריך. בי לא יחשדו וכך נעביר את הנשק.
סיומקה: רוחלה, את בטוחה? אם שרגא שומע על התכנית הוא מגייס אותך ישר ללא כל היסוס, אמיצה שלי.
סיומקה עולה על סולם לבוידם ומביא שני אקדחים. רוחלה מחביאה בתוך שמלתה, ומתחילה ללכת. סיומקה עוקב אחריה עד שמגיעה למפקדת האצ"ל. (בדרך עומדים שני שוטרים אנגלים ומסיירים).
 
תמונה שלישית: חוף בת גלים
סיומקה מטייל עם עגלת תינוק. פוגש חבר (על החוף יושבים חבורות של אנשים בזוגות, שלשות, משחקים בכדור, משחקים בחול, משחקים קלפים או סתם יושבים ומדברים).
מישקה: היי סיומקה? מה נשמע? (מציץ בעגלה) איזה מתוקה מה שמה?
סיומקה: יחיאלה.
מישקה: מזל טוב הרבה נחת. מתי הספקת להתחתן ומי המאושרת?
סיומקה: התחתנתי לפני שנה עם בת כפר ברוך, תהילה לבית חונוביץ. כשהאנגלים פרסמו את תמונתי כמבוקש על ידם, החביא אותי אבי בכפר ברוך שם בנה בתים, וכך הכרתי את בחירת ליבי.
נכנסת אוניית מעפילים "אף על פי כן" ממנה קופצים מעפילים למים.
סיומקה: בוא מישקה נוציא את המעפילים מהמים. רצים לכיוון המעפילים וסוחבים אותם על הגב. אליהם מצטרפים עוד אנשים מיושבי החוף. כולם בורחים מהמקום. ברקע נשמעת אזעקה ושוטרים אנגלים מתחילים לחפש את המעפילים.
העגלה נשארת על החוף. התינוקת בוכה. שוטר אנגלי ניצב על יד העגלה. תהילה באה בריצה אל העגלה.
השוטר האנגלי: Why did you left your baby by herself
תהילה: I needed to go to the toilet
תהילה לוקחת את העגלה ומסתלקת מהר מהמקום.
 
תמונה רביעית: המעפילים נכנסים חלקם נישאים על גב מחלציהם, אחרים הולכים. רובם עייפים, חלקם מתיישבים.
נותנים להם שתייה ואוכל.
סיומקה: אחים ואחיות יקרים. הגעתם היום למולדתכם – לארץ אבותיכם, אחרי תלאות וייסורים רבים. כאן נבנה את מולדתנו החדשה ישנה. כאן נגדל את ילדינו בבטחה. אומנם הדרך עוד ארוכה אך בעזרת השם ובאמונה חזקה אנו נבנה מדינה.