אנושיותם של אנשי מופת

אנושיותם של אנשי מופת

מאת: סמדר ויצמן - סיפורולוגית, כותבת סיפורי חיים

לפעמים דוד היה מביא בעלי חיים פצועים ואני ריפאתי אותם. למשל, חתול פצוע או ציפור שנלכדה במונית שלו. דוד לא יכול היה לראות אדם או בעל חיים סובל. הוא היה אוסף את בעלי החיים ומביא אותם אלי שאטפל בהם.
פעם שמעתי אותו עולה במדרגות הבית ומלווה בציוצים, שנשמעו לי כציוצי אפרוחים.
 
אכן, הוא אסף כ-500 אפרוחים פגומים שעמדו להיזרק. הוא לא הבין איך אפשר להמית את היצורים החמודים האלה.
אם לאימא נולדים ילדים נכים
היא זורקת אותם?
 
סדרתי את האפרוחים במגירות, אותן הוצאתי מהשידה ומהארון. פיניתי אותן מתכולתן ושיכנתי בהן את האפרוחים. המגרות עמדו במסדרון ליד החדרים וצייצו כול הלילה.
למחרת היו בהם כאלה שלא החזיקו מעמד ומתו.
חשתי את כאבם וצערם של בעלי החיים, הם כאילו דברו אלי.