פסח בבית משפחת יהודה צדיקפור באיראן

"מי אתם"? – "אנחנו בני ישראל".

"מהיכן באתם"? – "ממצרים".

"לאן אתם הולכים"? – "לירושלים".

מקבלים את פניהם בברכה ובשמחה: "היכנסו והתכבדו לאחר הדרך הארוכה שלכם"!

מכבדים אותם בביצה קשה, אחד ממאכלי צלחת החג.

משחק תפקידים זה בא להדגיש את משמעות החג, כחג יציאת מצרים – חג החירות.

 

פסח, נקרא בארמית "פטירה" – חג המצות. "פטיר"- בצק ללא שמרים; בצק שלא תפח. ההכנות לקראת פסח התחילו כשלושה חודשים לפני החג. נקנו שני כבשים שנקשרו במחסן הבית, בחדר חשוך, והואכלו ופוטמו עד השחיטה. אחד נשחט יומיים לפני החג הראשון, והשני – לפני החג השני. השוחט, הרב מולא מיכאל, היה מגיע לביתנו ושוחט את הכבש ואחר כך פושט את עורו. אבא טיפל בבשר על פי דיני הכשרות – מנקר, חותך ומחלק את הבשר. עליי לציין שכל זה נעשה בחצר ביתנו מול עיניהם של כל בני המשפחה כולל הילדים, ולכן אני זוכר היטב מעמד זה.

הבשר נשמר ללא קירור בשל מזג האוויר הקר של עיירתנו. לעיתים אף ירד שלג בקרנד בעונה זו, דבר שהקל על אחסונו ושמירתו של הבשר במשך כחמישה ימים. בכל ימי החג נהגנו לאכול בשר צלוי במנגל בבוקר, ותבשילי כבש בצהריים. כל המאכלים הוכנו מבשר הכבש שנשחט, זכר לקורבן פסח.

אימא הכינה מבחר רב של מאכלים טעימים ומיוחדים לחג. בבישוליה נעשה שימוש בחלקי הכבש כולל החלקים הפנימיים, והכל חגיגי וטעים במיוחד, כמו קאלייה ג'גר (תבשיל שהוכן מאיברים פנימיים), אב-גושט (תבשיל בשר וחומוס עם ציר בשר), קבב ושישליק כבש, גונדי בשרי, קלה-פאצ'ה (תבשיל בשר ראש, רגליים, מעיים וקיבה ממולאים), יאקאווה (בשר קדרה ואורז צהוב מבושל בציר בשר) וחאלה-ביבי (תבשיל אורז אדום עם בשר, שהתבשל על גחלים במשך הלילה).

 

כחודש לפני החג, קנתה כל משפחה חיטה. לאחר בירור וניקוי ידני, ארזנו את החיטה בשקי בד לבנים, ובתיאום עם משפחות נוספות לקחנו לטחנת קמח שנבחרה ע"י הקהילה, מבין טחנות הקמח שהיו בעיירה. טחנות קמח אלה הופעלו ע"י מים ונקראו בשם "אסיאב". התכונה הורגשה היטב בהתכנסות של כל המשפחות במקום. ראשית ניקו היטב את אבני הריחיים. להכשרת האבנים הטוחנות תרמה כל משפחה כמות של קילו חיטה לטחינה ראשונה על מנת להסיר כל ספק. בסיום אותו יום כל משפחה חזרה לביתה עם שקי קמח נשואים על גבם של גברי המשפחה או על גבי בהמות משא. שקי הקמח נשמרו בחדר בבית, שהוכשר מראש, עד שבוע לפני החג. בנוסף כל משפחה רכשה מספר שקי אורז בהתאם למספר הנפשות במשפחה. מבחר רב של פיצוחים נקנה במיוחד לחג זה מטהראן ומקרמנשאה. אלה נוקו, נשטפו, הומלחו ונפרסו על סדינים לבנים לייבוש בשמש. כל הפיצוחים נארזו בנפרד בשקי בד ונשמרו עד לקלייתם מספר ימים לפני החג.

ניקוי הבית, צחצוחו וסילוק החמץ היו מלאכתן של הנשים. כמובן שזמן מה לפני החג אסור היה לאכול במקומות מסוימים בבית, על מנת שלא ללכלך ושלא להותיר חמץ. מספר ימים לפני החג צבענו את כל קירות הבית. לאחר ניקיון הבית קלינו את הפיצוחים ואפינו את המצות. בכל בית היה סאג' לאפיית לחם ביתי. לקראת פסח, הסאג' נוקה והוכשר. המצה שנתקבלה בסוף תהליך זה נראתה עגולה קשה ודקה מאד. לצלחת הסדר נאפו שש מצות במיוחד לשני ערבי הסדר. החמרנו מאד בקיום כל ההכנות לקראת פסח. היה זה החג החשוב ביותר בקהילתנו.

סבא, בבא ג'אן, היה מגיע לביתנו ערב לפני ליל הסדר, מצויד במלקחיים ונר, ועורך את טקס ביעור חמץ.

"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. כל דכפין ייתי ויכל כל דצריך … השתא הכא בשנה הבאה בארעא דישראל …". אבי ז"ל היה קורא בקול ערב ושר מההגדה. הכרנו את המילים בארמית וידענו את פירושן כי השפה הארמית – אחת השפות העתיקות במזרח התיכון שגם העברית הושפעה ממנה – הייתה שגורה בפינו, ואותה דיברנו בתוך הקהילה, בנוסף לשפה הפרסית הרשמית, והשפה הכורדית של אזורנו. זו השפה המדוברת גם כיום בביתנו, וילדיי מכירים אותה היטב. אני גאה על כך ששמרנו על מורשת אבותינו, ובטוחני כי היא תעבור הלאה גם בעתיד.

ערב זה היה מיוחד במינו. אני נוהג לספר לנכדיי את זיכרונותיי מהפסח באיראן בגעגוע ובגאווה רבה.

 

מנהג נוסף שקיים בעדתנו, והוא האטרקציה של ערב זה, ואנו משמרים בחן רב עד היום – המחזת יציאת מצרים ע"י הילדים – שלשלאקאן. המשחק הזה נועד להחזיק את הילדים ערים בלילה ארוך זה של קריאת ההגדה. הילדים יוצאים החוצה בהתלהבות ובשמחה רבה ואנו מחביאים את האפיקומן. לאחר נקישות בדלת, נכנסים "בני ישראל" פנימה לתוך הבית, מדלגים ומקפצים על רגל אחת, עייפים ויגעים ממסעם הארוך במדבר. הם נשאלים ע"י אבי המשפחה שאלות עליהן הם עונים:

"מי אתם"? – "אנחנו בני ישראל".

"מהיכן באתם"? – "ממצרים".

"לאן אתם הולכים"? – "לירושלים".

מקבלים את פניהם בברכה ובשמחה: "היכנסו והתכבדו לאחר הדרך הארוכה שלכם"! מכבדים אותם בביצה קשה, אחד ממאכלי צלחת החג.

משחק התפקידים בא להדגיש את משמעות החג, כחג יציאת מצרים – חג החירות.