הספר שלנו
מאת: סמדר ויצמן - סיפורולוגית, כותבת סיפורי חיים
טרזיינשטאט, אושוויץ, מאוטהאוזן – היו חלק מתחנות אימים בחיי התבגרותה
של חנה שטרנליכט לבית נוימן, שורדת עיקשת, שגם מעט ואולי הרבה מזל, הביאוה כל פעם מחדש אל ארץ החיים, ועם תום המלחמה – אל ארץ חמדת אבות, ארץ ישראל.
"הספר שלנו"
כשמו של היומן של ארנולד נוימן, אביה של חנה שטרנליכט, שנשמר על ידי חבר צ'כי ונמסר לחנה אחרי המלחמה.
להלן מעט, אך ודאי לא תמצית, חייה של אישה מופלאה, המספרת את סיפור חייה בתוך קלחת התופת, למען ידעו ולא ישכחו:
"בובטרון פעל במקום (גטו טרזיינשטאט) וכן מקהלת ילדים שהעלתה אופרות.
בין השאר, אופרה ידועה בשם בְּרוּנדיבָּר, שעד היום עוד מעלים אותה באולמות שונים בעולם. זו אופרת ילדים בשתי מערכות מאת ד"ר אדולף הופמייסטר והאנס קרסה.
הסיפור מספר על ניצחון הטוב על הרע. מסופר על בחור עם תיבת נגינה ושני ילדים, להם אמא חולה. אין להם כסף והם מבקשים מהבחור עם התיבה שיתן להם נדבה. הוא מגרש אותם מעל פניו, ואז מתגייסות חיות כמו חתולה, ציפור וכלב ומגרשות את הרוע.
הייתה זאת מטפורה למציאות בגטו. הגרמנים שנכחו בעת העלאת ההצגה לא הבינו זאת. הם לא הבינו את השפה הצ'כית בה שרנו – קולות קסומים ונפלאים, שמילאו את חלל החדר בו הצגנו. כחמישים וחמש פעמים עלתה האופרה בגטו.
אנחנו עמדנו מול חברי המשלחת של הצלב האדום ושרנו בעוז. אף הנאצים, חובבי המוסיקה, באו לשמוע אותנו וליהנות. זה לא מנע מהם לשלוח את הזמרים, מדי פעם, אל מותם באושוויץ.
העיסוק במקהלה, והשירה בה, נתנו לי איזו נחמה קטנה. בעת ששרתי והשתתפתי בחזרות הייתי לזמן קצר במקום אחר".