האישה והילדים יבואו אחריי ...
מאת: סמדר ויצמן - סיפורולוגית, כותבת סיפורי חיים
האישה והילדים יבואו אחרי ...
לפני מלחמת העולם השנייה, למרבה המזל, הגיע דייר מבוגר לאחת מדירות הבית ברחוב יחיאלי 6 בתל אביב, כדי להכין את הקרקע לעליית משפחתו. פרצה המלחמה ואשתו ושני ילדיו נותרו שם. לא הספיקו להגיע במועד.
הוא שקד יומם ולילה על תפירת נעלי בית חמות לחורף. בבוקר היה יוצא לתפילה בבית הכנסת, עורך קנייה של מצרכים שונים וחוזר לעבודתו.
לאחר המלחמה הגיעה בתו, לולה, עם בחור שהיה מיועד להיות בעלה, באניית המעפילים אקסודוס. שמעון פרנקל היה שמו.
הבן, אחיה של לולה, הגיע כעבור מספר חודשים. הוא סיפר על חייו ולחימתו ביערות בחברת פרטיזנים נוספים, וכי אמו אף היא חייתה איתם, אך נחלשה מאוד, חלתה וכל המאמצים להצילה עלו בתוהו.
באחד הימים הופיעו חיילים גרמנים והקיפו את המקום. הבחורים קפאו
על מקומם, הם הופתעו ונלקחו בשבי על ידי הנאצים.
בנו של השכן, שהיה צעיר וחזק, נשלח לעבודות כפייה במחנה עבודה.
תוך כדי ספרו את סיפורו, הוציא חתיכת סבון ישנה וסדוקה ואמר
שלמרבה הזוועה היה עליו, ואלה שהיו עמו, להכין סבונים כאלה
מעצמות הנספים.
מכל הסיפורים היה זה המזעזע ביותר. מלבד השמיעה באוזניים היה גם מראה עיניים מוחשי ונורא. עד אחרון ימיי אזכור זאת.
הוא השאיר את הסבון כעדות חיה לדברים הנוראיים שארעו.
אמא סייעה ללולה ולבעלה לעתיד להינשא ברבנות. היא תפרה לה את ההינומה מחיתול של אחי התינוק.
ללולה ושמעון נולדו בת בשם שרה ובן בשם ישראל.
הבעל מצא עבודה בבית החרושת "יצהר". לא התראינו מאז היותי ילדה, והייתי רוצה מאוד לדעת מה עלה בגורלם של לולה, בעלה והילדים.
מתוך הפרק "השכנים בבית", בסיפור חייה של בתיה כהן, אותו סיימתי לכתוב זה לא מכבר.